-
טרם כניסת עם ישראל לארץ ישראל שלטו בארץ מספר עמים, שנקראו "כנענים", תחת חסות מצרית, ששטחי והיקף שליטתה השתנו.
-
עם ישראל התלכד ונבנה כעם ביציאת מצרים ובדרכו לארץ במדבר. לאחר קבלת התורה, וארבעים שנה במדבר נכנס העם בראשותו של יהושע בן נון לארץ ישראל וכבשה. בתחילה הכיבוש לא היה שלם, והעם נאלץ להתמודד עם הצקות מהעמים שלא נכבשו ומשכניהם. שיא השגשוג היה בתקופת המלך שלמה, שבה שרר שקט מדיני, ושגשוג כלכלי. על בסיס זה בנה שלמה המלך בירושלים את בית המקדש הראשון. עם מותו התפצלה הממלכה.
-
מות שלמה המלך הביא לפיצול הממלכה. וכך כתוב במלכים א', י"ב: "ויהי כשמוע כל הנביאים בתקופה זו היו המנהיגים הרוחניים, שהטיפו לערכי התורה והמוסר ונלחמו בעבודת האלילים.
-
כמאתיים שנה לאחר פירוק הממלכה כבשה האימפריה האשורית את ממלכת ישראל, שבירתה העיר שומרון. מלך ישראל באותו זמן היה הושע בן אלה. וכך כתוב במלכים ב', י"ח: "בשנת שש לחזקיהו... נלכדה שומרון. ויגל מלך אשור את ישראל אשורה...". המלך האשורי פנה גם לכיבוש יהודה וירושלים, אך מסופר שבדרך נס צבאו הושמד והוא נאלץ לחזור בו. על אף זאת, אשור כבשה את מצרים ובכך איגפה את יהודה והפכה אותה לבת חסות.
-
נבוכדנאצר מלך בבל המליך על יהודה את צדקיהו. גם צדקיהו מרד וגם הוא דוכא בידי צבאות נבוכדנאצר. הבבלים הגלו את מרבית תושבי יהודה, והחריבו את בית המקדש, בית המלך ואת רוב ירושלים בחודש אב, של שנת 586 לפני הספירה. על ניהול המדינה הכבושה הופקד גדליהו בן אחיקם. רצח גדליהו בידי מורדים יהודים, נענש בחורבן נוסף וגלות שלישית על יהודה בידי הבבלים.
-
האיפריה הפרסית בראשותו של כורש כבשה את האיפריה הבבלית וירשה אותה בשנת 539 לפנה"ס. בקיץ 538 נתפרסמה הכרזת כורש, בה הוא קורא ליהודים לחזור לארצם ולבנות את מקדשם שחרב בירושלים. בכך נענתה ממשלת פרס לבקשת הגולים לחזור לארץ ולנבואותיו של ישעיהו, שראה בכורש שליח של השם לעניין זה.
-
בשנת 164 לפני הספירה הצליחו היהודים לשחרר את ירושלים ולחנוך את בית המקדש. כעשרים שנה לאחר מכן, הביא המשך המרד לחירות מדינית גמורה של מדינת יהודה. כך כתב דובנוב על דברי היהדות לאימפריה היוונית: "לא אוותר כי זקנה ותקיפה אני ממך. את כובשת את העולם ואני מסתפקת בשלטוני על אומה קטנה אחת, אבל יבוא יום והעולם שכבשת יגש אלי מתוך מבוכה וישאלני היכן האמת?..."
-
תקופת העצמאות היהודית הייתה טובה ליהודה מבחינה מדינית וכלכלית. הממלכה היהודית העצמאית. שטחים רבים בסביבת הממלכה נכבשו וחלק מהאוכלוסייה שנכבשה גוירה. בסוף מלכותה של שלומציון החל מרד צדוקים בראשות אריסטובולוס באחיו הורקנוס, יורש העצר, שהיה מושפע מן הפרושים. מרד זה הוביל למלחמת אחים, שפגעה בממלכה. האחים הנלחמים פנו לפומפיוס, המצביא הרומי הגדול, שלכד את סוריה בשנת 65 לפנה"ס, על מנת שיכריע ביניהם.
-
המרד הגדול, שפרץ בשנת 66 לספירה, הוכרע בסופו של דבר ע"י טיטוס בשנת 70. אז החריב את בית המקדש. כשישים שנה לאחר מכן, דוכא מרד נוסף באכזריות רבה, מרד בר-כוכבא. האימפריה המנצחת ניסתה לאבד את זכר האומה המורדת ע"י שינוי שם הארץ ל"פלשתינה" ואיסור קיום המצוות. העם היהודי ניצב לפני משבר מהחמורים שידע. כאלפיים שנה עברו טרם הצליח להחזיר לעצמו את חירותו. חלק מהאומה המשיך לחיות בארץ, אך מרכז הכובד עבר לגלות.
-
בשנת 395 התפצלה האימפריה הרומית לרומא המערבית, ולרומא המזרחית. לימים נקראה האימפריה המזרחית ביזנטיון על שם עיר הבירה שלה. אימפריה זו המשיכה להתקיים עוד כאלף שנה, בעוד שאחותה המערבית התפוררה במהרה בעקבות פלישות העמים הברבריים שהשתלטו עליה בהדרגה.
-
הערבים השתלטו על ארץ ישראל בהדרגה במלחמות שנמשכו מספר שנים בראשות החליפים אבו-בכר ועומר. באוגוסט 636 ניגף הצבא הביזאנטי ופינה את סוריה וארץ ישראל. שלטון הערבים נמשך עד הכיבוש הצלבני ב-1099. צלאח א-דין כבש את ירושלים מידי הצלבנים בשנת 1187.
-
היהודים בירושלים נטבחו ונשרפו וקצתם נמכרו לעבדות באיטליה. מעטים ביותר הצליחו לברוח לאשקלון ומצרים. גם ביתר הערים נהגו הצלבנים לטבוח ביהודים. כמו כן הם חידשו את הגזירה הרומית האוסרת על יהודים להיכנס לתחומי ירושלים. בשנת 1187 נכבשה ירושלים בידי צלאח-אדין, אך הצלבנים המשיכו להחזיק ברוב חלקי הארץ עד לכיבוש הממלוכים המצריים.
-
השתלטות המצרים על ארץ ישראל החלה עוד בטרם מהפכת הממלוכים במצרים. בשנת 1244 כבשו המצרים את ירושלים בעזרת גדודים ח'ואריזמים, שברחו מהמונגולים שכבשו את אסיה. בהמשך השתלטו הממלוכים (מוסלמים לא ערבים, שהיו תחילה חיילים-עבדים) על מצרים, גברו במלחמתם על המונגולים והשלימו את הכיבוש של ארץ ישראל וסוריה.
-
האימפריה העותמאנית, שהחלה את כיבושיה בכיוון ביזנטיון ואירופה, פנתה בראשותו של הסולטן סלים הראשון למזרח. בשנת 1516 יצאו הממלוכים להילחם בסולטן העותמאני בסוריה והובסו. שנה לאחר מכן כבר כבש את מצרים, לב האימפריה הממלוכית המובסת. האימפריה העותמאנית, התפרקה בעקבות מלחמת העולם הראשונה והפכה לתורכיה המודרנית.
-
באמצעות סדרה של "ספרים לבנים" נסוגו הבריטים ממחויבותם לכתב המנדט תוך שהם מגבילים ביותר את העלייה היהודית לארץ, ומפרידים בין שטחים בהם כבר קיימים ישובים יהודים לבין שטחים שלא. זאת על אף שכתב המנדט התייחס להקמת בית לאומי יהודי על שטחי "פלשתינה" כולה, ובכלל זה עבר הירדן המזרחי והמערבי. נקודה מעניינת למחשבה היא מה היה קורה לו היו מקיימים הבריטים את כתב המנדט כלשונו? האם וכיצד הייתה מושפעת השואה הנוראית, שהתרחשה עשרים שנה לאחר מכן?
-
המדינה התקבלה כחברה מן המניין בקרב אומות העולם בהתאם להחלטת האו"ם בעניין זה משנת 1947. מאז הקמתה, המדינה נלחמת על הלגיטימיות של עצם קיומה. מלחמה זו מתנהלת גם בזירה הבין לאומית הרחוקה וגם בזירה הקרובה עם שכנותיה, שחלקן עדיין אינן מכירות בה ומצהירות בגלוי על שאיפתן ופעילותן להחרבתה בכח. עם זאת, מדינת ישראל משגשגת מאז הקמתה, והיישוב היהודי בארץ ישראל גדל כמעט פי עשר בשישים שנות קיומה. היום היישוב היהודי הגדול ביותר וכן הפורה ביותר מבחינה רוחנית נמצא בארצו, במדינתו הריבונית.