-
העת העתיקה - רומא
בשנת 63 לפני הספירה על פומפיוס, המצביא הרומי הגדול, על ירושלים לאחר ששנתיים לפני כן כבש את סוריה ושם קץ לאימפריית סיליקוס היוונית. חלקים גדולים ממלכת יהודה החשמונאית נגזרו ממנה ולא היו שייכים לאוטונומיה היהודית. בשנת 6 לסה"נ, בעקבות התנגשויות בין המלך מבית הורדוס השנוא לעם, קדשי היהודים ומנהגיהם הביאו בסופו של דבר למרד בנציבים הרומים ולמלחמה עם היוונים היושבים בארץ. המרד הגדול, שפרץ בשנת 66 לספירה, אז החריב את בית המקדש. כשישים שנה לאחר מכן, דוכא מרד נוסף באכזריות רבה, מרד בר-כוכבא. -
העת העתיקה - שלטון הכנענים
טרם כניסת עם ישראל לארץ ישראל שלטו בארץ מספר עמים, שנקראו "כנענים", תחת חסות מצרית, ששטחי והיקף שליטתה השתנו. -
העת העתיקה - בבל
האימפריה הבבלית כבשה את האיפריה האשורית וירשה ממנה את כל שטחיה עד לגבול מצרים באזור שנת 600 לפני הספירה. יהודה ובראשה יהויקים, ואחריו בנו יהויכין, תמכה במצרים במלחמתו בבבל. בתגובה הוגלו לבבל בשנת 597 לפנה"ס המלך יהויכין ויתר גדולי העם, הכוהנים, האומנים ובעלי מלאכה. נבוכדנאצר מלך בבל המליך על יהודה את צדקיהו. גם צדקיהו מרד וגם הוא דוכא בידי צבאות נבוכדנאצר. הבבלים הגלו את מרבית תושבי יהודה, והחריבו את בית המקדש, בית המלך ואת רוב ירושלים בחודש אב, של שנת 586 לפני הספירה. -
העת העתיקה - פרס
האיפריה הפרסית בראשותו של כורש כבשה את האיפריה הבבלית וירשה אותה בשנת 539 לפנה"ס. בקיץ 538 נתפרסמה הכרזת כורש, בה הוא קורא ליהודים לחזור לארצם ולבנות את מקדשם שחרב בירושלים. בכך נענתה ממשלת פרס לבקשת הגולים לחזור לארץ ולנבואותיו של ישעיהו, שראה בכורש שליח של השם לעניין זה. -
העת העתיקה - חשמונאים
תקופת העצמאות היהודית הייתה טובה ליהודה מבחינה מדינית וכלכלית. הממלכה היהודית העצמאית. שטחים רבים בסביבת הממלכה נכבשו וחלק מהאוכלוסייה שנכבשה גוירה. בסוף מלכותה של שלומציון החל מרד צדוקים בראשות אריסטובולוס באחיו הורקנוס, יורש העצר, שהיה מושפע מן הפרושים. מרד זה הוביל למלחמת אחים, שפגעה בממלכה. האחים הנלחמים פנו לפומפיוס, המצביא הרומי הגדול, שלכד את סוריה בשנת 65 לפנה"ס, על מנת שיכריע ביניהם. -
העת העתיקה - ביזנטיון
בשנת 395 התפצלה האימפריה הרומית לרומא המערבית, ולרומא המזרחית. לימים נקראה האימפריה המזרחית ביזנטיון על שם עיר הבירה שלה. אימפריה זו המשיכה להתקיים עוד כאלף שנה, בעוד שאחותה המערבית התפוררה במהרה בעקבות פלישות העמים הברבריים שהשתלטו עליה בהדרגה. -
העת העתיקה - ערבים
הערבים השתלטו על ארץ ישראל בהדרגה במלחמות שנמשכו מספר שנים בראשות החליפים אבו-בכר ועומר. באוגוסט 636 ניגף הצבא הביזאנטי ופינה את סוריה וארץ ישראל. שלטון הערבים נמשך עד הכיבוש הצלבני ב-1099. צלאח א-דין כבש את ירושלים מידי הצלבנים בשנת 1187. -
העת העתיקה - צלבנים
מסע הצלב הראשון יצא מאירופה ב-1096 במטרה להביא לשליטה נוצרית בירושלים. שלוש שנים לאחר מכן, המחנה שיצא מאירופה עבר מהלבנון לרמלה, שתושביה ברחו ומשם עלה על ירושלים. הכובשים ערכו טבח כללי באוכלוסייה. היהודים בירושלים נטבחו ונשרפו וקצתם נמכרו לעבדות באיטליה. מעטים ביותר הצליחו לברוח לאשקלון ומצרים. גם ביתר הערים נהגו הצלבנים לטבוח ביהודים. כמו כן הם חידשו את הגזירה הרומית האוסרת על יהודים להיכנס לתחומי ירושלים. בשנת 1187 נכבשה ירושלים בידי צלאח-אדין. -
העת העתיקה - ממלוכים
השתלטות המצרים על ארץ ישראל החלה עוד בטרם מהפכת הממלוכים במצרים. בשנת 1244 כבשו המצרים את ירושלים בעזרת גדודים ח'ואריזמים, שברחו מהמונגולים שכבשו את אסיה. בהמשך השתלטו הממלוכים (מוסלמים לא ערבים, שהיו תחילה חיילים-עבדים) על מצרים, גברו במלחמתם על המונגולים והשלימו את הכיבוש של ארץ ישראל וסוריה. -
העת העתיקה - עותמאנים
האימפריה העותמאנית, שהחלה את כיבושיה בכיוון ביזנטיון ואירופה, פנתה בראשותו של הסולטן סלים הראשון למזרח. בשנת 1516 יצאו הממלוכים להילחם בסולטן העותמאני בסוריה והובסו. שנה לאחר מכן כבר כבש את מצרים, לב האימפריה הממלוכית המובסת. האימפריה העותמאנית, התפרקה בעקבות מלחמת העולם הראשונה והפכה לתורכיה המודרנית. -
ישראל
מדינת ישראל קמה עם הכרזתו של דוד בן גוריון על הקמתה בה' באייר התש"ח, 14 במאי 1948. המדינה התקבלה כחברה מן המניין בקרב אומות העולם בהתאם להחלטת האו"ם בעניין זה משנת 1947. מאז הקמתה, המדינה נלחמת על הלגיטימיות של עצם קיומה. מלחמה זו מתנהלת גם בזירה הבין לאומית הרחוקה וגם בזירה הקרובה עם שכנותיה, שחלקן עדיין אינן מכירות בה ומצהירות בגלוי על שאיפתן ופעילותן להחרבתה בכח. עם זאת, מדינת ישראל משגשגת מאז הקמתה, והיישוב היהודי בארץ ישראל גדל כמעט פי עשר בשישים שנות קיומה. -
העת העתיקה - ישראל הקדומה
עם ישראל התלכד ונבנה כעם ביציאת מצרים ובדרכו לארץ במדבר. לאחר קבלת התורה, וארבעים שנה במדבר נכנס העם בראשותו של יהושע בן נון לארץ ישראל וכבשה. בתחילה הכיבוש לא היה שלם, והעם נאלץ להתמודד עם הצקות מהעמים שלא נכבשו ומשכניהם. שיא השגשוג היה בתקופת המלך שלמה, שבה שרר שקט מדיני, ושגשוג כלכלי. על בסיס זה בנה שלמה המלך בירושלים את בית המקדש הראשון. עם מותו התפצלה הממלכה. -
העת העתיקה - יהודה וישראל
מות שלמה המלך הביא לפיצול הממלכה. וכך כתוב במלכים א', י"ב: "ויהי כשמוע כל ישראל כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אותו אל העדה וימליכו אתו אחריהם ולא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו". על ישראל מלך ירבעם ועל יהודה, בירושלים, מלך בנו של שלמה רחבעם. מאז פירוק הממלכה חלה הידרדרות הדרגתית מדינית, כלכלית, דמוגרפית ורוחנית במצבו של העם. שתי הממלכות נאבקו באופן תדיר ביניהן, מה שהחליש את שתיהן ואפשר לאויבים מבית ומחוץ (שלעתים אף הוזמנו להתערב לטובת אחד הצדדים) להיכנס ולכרסם בהן. -
העת העתיקה - יהודה ואשור
כמאתיים שנה לאחר פירוק הממלכה כבשה האימפריה האשורית את ממלכת ישראל, שבירתה העיר שומרון. מלך ישראל באותו זמן היה הושע בן אלה. וכך כתוב במלכים ב', י"ח: "בשנת שש לחזקיהו... נלכדה שומרון. ויגל מלך אשור את ישראל אשורה...". המלך האשורי פנה גם לכיבוש יהודה וירושלים, אך מסופר שבדרך נס צבאו הושמד והוא נאלץ לחזור בו. על אף זאת, אשור כבשה את מצרים ובכך איגפה את יהודה והפכה אותה לבת חסות. -
העת העתיקה - יוון
יוון בהנהגתו של אלכסנדר מוקדון כבשה והחליפה את האימפריה הפרסית בשנת 332 לפני הספירה. בתחילה, היו יחסי שני העמים יחסי שלום. היהודים קיבלו יפה את הכובש אלכסנדר מוקדון והוא מצידו כיבד את מנהגיהם ודתם. לא כאלה היו יחסיהם בהמשך. העריץ היווני-סורי, אנטיוכוס אפיפנס, כרת ברית עם כת המתייוונים על מנת ליוון את היהודים כולם. הוא ניסה לבצע זאת באמצעות באמצעות גזירות דת קשות, שלוו כמובן בעונשים כבדים למתנגדים. העם התקומם בהנהגת החשמונאים. -
העת העתיקה - הבריטים
ארץ ישראל נכבשה בידי בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנים 1917-1918. ב-1922 ניתן לה המנדט לשליטה בארץ מטעם חבר הלאומים. בכתב המנדט נכתב, שייעודו להכין את התנאים להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. זאת ברוח הצהרת בלפור משנת 1917 ולאור ההכרה בקשר העמוק והקדום בין העם היהודי לארצו. באמצעות סדרה של "ספרים לבנים" נסוגו הבריטים ממחויבותם לכתב המנדט תוך שהם מגבילים ביותר את העלייה היהודית לארץ, ומפרידים בין שטחים בהם כבר קיימים ישובים יהודים לבין שטחים שלא.
