Video 1494 84036

התפתחות מודל האטום

By israa
  • Period: 400 to 500 BCE

    מודל היווני

    המודל היווני (המפידוקלס במאה ה- 5 לפנ"הס ואריסטו במאה ה-4 לפנ"הס) לפי מודל זה קיימים בטבע ארבעה "יסודות": אש, אויר, מים, ואדמה – שאותם לא ניתן לפרק לחומרים פשוטים יותר (כתומר, החומר הוא למעשה אינסופי). צורות החומר השונות מתקבלות מההבדל ביחסים הכמותיים שבין היסודות הללו, המסוגלים להתרכב זה עם זה בהשפעת כוחות "האהבה" או "השנאה" שביניהם.
  • Period: to

    יסודות הכימיה

    לבואזיה ופריסטלי גילו כי האוויר מורכב לפחות משני חומרים. כמו כן, התגלה כי ניתן לפרק את המים למימן וחמצן, וכן נערכו ניסויים רבים בהם פורקו חומרים לחומרים פשוטים יותר.
  • "המודל הכדורי"

    בתחילת המאה ה- 19, חוקר אנגלי בשם ג'והן דלטון היה האדם הראשון שביסס את דעותיו על קיומם של אטומים ביסוד בעזרת מחקרים וניסויים.
    עד תקופתו, הבינו כי כל החומרים בעולם בנויים מיסודות פשוטים ושונים וכאשר הם מתמזגים נוצרות תרכובות כימיות מורכבות ומסובכות יותר.
  • מודל פודינג הצימוקים

    בשנת 1897 גילה חוקר בשם ג'.ג'. תומסון (J.J. Thompson ) את האלקטרון בעל המטען החשמלי השלילי. בספרו "חשמל וחומר" מתאר תומסון את מבנה האטום כפי שהוא רואה אותו.
    כלומר, לדעתו של תומסון האטום הוא כדור טעון במטען חיובי ובתוכו משובצים האלקטרונים "כמו צימוקים בעוגה" – ולקן מודל זה מכונה "מודל עוגת הצימוקים".
  • "המודל הגרעיני"

    ארנסט רתרפורד, בדק את טיבה של הקרינה הרדיואקטיבית וגילה כי היא מורכבת משלושה מרכיבים הנבדלים זה מזה במטענם החשמלי ובתכונות נוספות:
    1. חלקיקי אלפא (a) – שהם חלקיקים בעלי מטען חיובי
    2. חלקיקי ביתא (b) – שהם חלקיקים בעלי מטען שלילי
    3. קרינת גמא (l) – שהיא חסרת מטען
    ואז הוא הגיע למסקנה שיש דבר שנקרא האטום שעיקר נפחו היה ריק, במרכזו גרעין זעיר בעל מטען חשמלי חיובי, ומסביב לגרעין במרחק רב ממנו חגים אלקטרונים במהירות כמו היו כוכבי הלכת החגים מסביב לשמש.
  • "מודל בוהר"

    בוהר הגיע למסקנות האלה :
    אלקטרונים יכולים לנוע סביב גרעין האטום במסלולים מותרים בלבד.
    בניגוד לפיזיקה הקלאסית, הם אינם מאבדים אנרגיה בצורת קרינה אלקטרומגנטית בזמן תנועתם המואצת. בזמן שאלקטרון חג ברמה שכזו, האנרגיה הכוללת שלו נשמרת.
    האלקטרון יכול לעבור מרמה אחת לאחרת תוך כדי פליטה או בליעה של מנת אנרגיה השווה להפרש האנרגיות שבין הרמות.