-
-
-
התיישבתי באחד המושבים הפנויים וממולי ישב אדם שלא הפסקתי לבחון אותי הינו כל כך צמודים, והתפללתי שהוא יעבור מקום ושחס וחלילה הרכבת לא תבלום בפתאומיות ואני אעוף עליו
-
הפרורים נבדקו לשפתיי אבל לא היה לי אכפת, רציתי להגיע כבר למפגש עם בני יאשה
-
מה הוא רוצה ממני? למה הוא פונה אליי? הוא לא רואה שאני טרודה בעניינים משלי? הבחור מולי לבש חליפה שחנקה אותו לא הבנתי למה בחום הזה הוא מתלבש ככה
-
עניתי לו שכן והוא עזר לי. כשירדנו, הוא שאל אותי מה שמי מי אני ואני שאלתי אותו גם, הוא אמר שהוא מהמוסד ואולי זה מסביר את החליפה שלבש... ביקשתי ממנו את מספר הטלפון, הוא דווקא ניראה לי חמוד למרות שהכל אולי הפעם אמצא סוף סוף מישהו נורמלי פה בישראל
-
-
לאחר הפגישה ביננו, חזרתי הביתה, שוב פעם נתקלתי באדון עם החליפה מהמוסד הוא היה נחמד וישבנו יחד בדרך חזרה, גיליתי שגם הוא גר בבאר שבע, כמוני
-
קבעתי איתו להיפגש, נפגשנו בבית קפה, וגם ביום שלמחרת נפגשנו שם וכך היה 5 פעמים אני חושבת, ואז אמרתי לו שכדאי שנעביר את הפגישה למקום קצת יותר אינטימי, אבל הוא כניראה פחד שאגלה סודות מוסד והתחמק באלגנטיות
-
אבל הוא לשם שינוי היה פיקח הוא אמר לי שגם אני שיקרתי ולא סיפרתי לו על יאשה, טוב נו, פחדתי שהוא לא יקבל את זה ויעזוב אותי, ואני קצת התאהבתי בו. הוא ליווה אותי החוצה וכל הסודות שלנו כבר היו מאחורינו, אני רוצה לפתוח איתו דף חדש אני מקווה שגם הוא, נפרדנו לשלום ואני חזרתי הביתה עם יאשה
-
הגעתי עם יאשה למוסד לביטוח לאומי, סוף סוף יאשה יישאר אצלי ואני לא אצטרך לנסוע אליו כל הזמן. יאשה אכל קרואסון ואני הייתי חסרת סבלונות, פתאום אני רואה מולי את האיש בחליפה שלא בטוח אם שמו אהרון או רוני, יושב שם תחת ערימת הניירות, ומטפל במקרים דומים לשלי... התקרבתי והתיישבתי מולו...
-
