-
1978 BCE
"מי הוא הבחור המוזר הנועץ מבטו בי?" חשבה לעצמה נינה בזמן שהיא יושבת ברכבת ומקווה שתספיק להגיעה היום לכל לקוחותיה
-
רוני ונינה החלו להיפגש באופן קבוע בבית הקפה. נינה הרגישה שהיא מתחילה להתאהב ברוני וחשבה לעצמה שהגיע הזמן שיפגשו במקום פרטי יותר.
-
חבל שלא לקחתי מימנו את מספר הטלפון שלו, הוא נראה לי אדם נחמד, נמאס לי כבר מהבדידות והגירושים האלה מתישים אותי
-
כשנכנסו למכוניתו סגרה נינה את האור ונשיקה את צווארו, עורו נעים וריחו נהדר, חשבה. הם התעלסו במכוניתו הקטנה
-
"אני לא מאמינה מי הוא הבחור שיושב שם בקבלה... לא זה לא יכול להיות ?! רוני. ידעתי שכל הגברים הישראלים רמאים ושקרנים! ממש ק ג ב ישראלי שקרן עלוב". "יאשה בוא איתי!"
"אני לא מאמינה מי הוא הבחור שיושב שם בקבלה... לא זה לא יכול להיות ?! רוני. ידעתי שכל הגברים הישראלים רמאים ושקרנים! ממש ק ג ב ישראלי שקרן עלוב". "יאשה בוא איתי!" -
אולי הגזמתי עם תגובתי אך לא ראוי שאחזור להתנצל