-
-
ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון. הם כבשו את סלוניקי במהרה, והחלה הרדיפה האנטישמית. הקהילה היהודית, שהייתה הגדולה ביותר ביוון, מנתה כ-50,000 נפש. הגרמנים החלו במעצרי מנהיגות יהודית, החרמת רכוש והפצת חוקים אנטישמיים. -
העירייה החרימה את בית הקברות היהודי, ובדצמבר 1942 החלה להרוס אותו. המצבות שימשו כחומר בניין, והן שימשו לבניית כנסיות, מדרכות ואפילו אתרים ציבוריים. -
ב-11 ביולי 1942, 9,000 יהודים בגילאי 18–45 נדרשו להתייצב בכיכר אלפטיריה. הם עברו השפלה פומבית, חלקם נשלחו לעבודות כפייה, והשאר שוחררו לאחר תשלום כופר גבוה שנגבה ממנהיגות הקהילה. -
הגרמנים ריכזו את יהודי סלוניקי בשני גטאות: האחד במזרח העיר והשני במערבה, ליד תחנת הרכבת. הם הופרדו מהקהילה היוונית המקומית כהכנה להובלתם למחנות ההשמדה. -
בין מרץ לאוגוסט 1943, הגרמנים החלו בהובלת כ-45,000 יהודים מסלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. רובם נרצחו מיד עם הגעתם. -
המטרופוליט דמיטריוס, ראש הכנסייה האורתודוקסית היוונית בסלוניקי, התנגד בגלוי לצעדים שננקטו כלפי היהודים. למרות הלחץ מצד השלטון הגרמני והמשטרה היוונית, הוא סירב לפרסם צווים נגד היהודים או להשתתף במאמץ לבידודם. מדובר בדוגמה נדירה להתנגדות מוסרית של אנשי דת בשואה. -
לאחר 80 שנה, סלוניקי מתכננת להקים מוזיאון שואה ליד תחנת הרכבת הישנה, ממנה הוסעו יהודים למחנות ההשמדה. המוזיאון יוקם בסיוע ממשלת גרמניה ויהווה אתר זיכרון חינוכי.