הוראת השואה - אירועים מרכזיים הנלמדים בתיכון

פרוץ מלחמת העולם השניה

Sep 1, 1939

לאחר סדרת פרובוקציות, תקפה גרמניה את פולין ב-1 בספטמבר 1939. הוורמאכט הקיף את פולין ממערב, צפון ודרום, כוח האדם שלו היה גדול פי שלושה מאשר כוח האדם של הצבא הפולני וציודו היה טוב יותר. הפלישה גילתה את שיטת הלחימה הגרמנית: בליצקריג, שיתוף פעולה בין כוחות יבשה, אויר וים, לשם התקפה בו זמנית והכנעה מהירה ביותר של האויב. בתגובה לפלישה הכריזו צרפת ובריטניה מלחמה על גרמניה ב-3 בספטמבר 1939, אך לא נקטו פעולה צבאית לטובת פולין. ורשה נכנעה ב-28 בספטמבר, והקרבות האחרונים התחוללו בימים הראשונים של אוקטובר.

"איגרת הבזק" של היידריך

Sep 21, 1939

ריינהרד היידריך, מפקד משטרת הבטחון, תדרך את מפקדי האיינזצגרופן ואת אדולף אייכמן לגבי מבנה היודנרטים בערים הפולניות, גירוש היהודים מאזורי צפון מערב פולין שנועדו להיות מסופחים לרייך, וריכוזם של יהודים בערים גדולות הנמצאות ליד צמתי מסילות ברזל. עוד ציווה היידריך על קיום מיפקד בקרב יהודי פולין וסקר רכוש יהודי. על פי הוראות היידריך היו מועצות היהודים כפופות לארגונו. הוראות אלה הכתיבו את מדיניות הרייך כלפי יהדות פולין.
עוד צוין כי צעדים אלו נחשבו צעדים זמניים בדרך ל"מטרה הסופית" , שלא הוגדרה באיגרת.

הטלאי הצהוב

Nov 23, 1939

ב-23 בנובמבר ציווה הנס פרנק, באחד מהצווים הראשונים שלו כמושל הכללי של "הממשל הכללי" בפולין, ש"כל הגברים והנשים היהודיים ב'ממשל הכללי' מגיל עשר ומעלה [יחלו] ב-1 בדצמבר 1939 לענוד על השרוול הימני של בגדיהם ומעיליהם סרט לבן ברוחב של 10 ס"מ לפחות ועליו מגן דוד [כחול]."

"פקודת הקומיסרים"

Jun 6, 1941

כשבועיים לפני הפלישה לברית המועצות הוציא הפיקוד העליון של הוורמאכט את "פקודת הקומיסרים". הפקודה היתה ברוח התפיסה האידיאולוגית של הנאצים, שהחשיבה את הפלישה לברית המועצות כפעולה שנועדה לחסל את הבולשביזם על ידי השמדה פיזית של כל נושאי האידיאולוגיה ושל כל מערכת המדינה הסובייטית.
פקודת הקומיסרים עירבה את הצבא הגרמני במישרין בפשעי מלחמה בשטחים הכבושים והפכה אותו אחראי להם.

מבצע ברברוסה ותחילת ההשמדה בבורות ירי

Jun 22, 1941

פלישת גרמניה לברית המועצות החלה ב-22 ביוני 1941 יחידות ה"איינזצגרופן" מתחילות ברציחות בברית המועצות
באביב 1941. האיינזצגרופן עסקו ב"מבצעים מיוחדים", כלומר – רצח המוני בקנה מידה חסר תקדים.
האיינזצגרופן הסתייעו ביחידות אחרות שהשתתפו ברצח, כגון יחידות SS אחרות, הוורמכט וכן מיליציות מקומיות מבני העמים הכבושים. האיינזצגרופן רצחו בערך 1.25 מיליון יהודים.

גרינג מצווה על היידריך להכין תכנית ל"פתרון סופי של הבעיה היהודית"

Jul 31, 1941

הרמן גרינג הנחה את ריינהרד היידריך לחבר ולהגיש הצעה שתכלול את "כל ההכנות הנחוצות בנוגע להיבטים הפיננסיים, המעשיים והארגוניים של פתרון כולל של "השאלה היהודית" בתחום ההשפעה הגרמני באירופה." נראה שהיידריך עצמו יזם מינוי זה. כדי להוציא לפועל את מטלתו, זכה היידריך לשיתוף פעולה מכל משרדי הרייך וכינס את "ועידת ואנזה" חצי שנה לאחר מכן. חוקרים רבים מחשיבים את הנחייתו של גרינג בתור המסמך החשוב הראשון שהניע את גלגלי "הפתרון הסופי".

תחילת ההשמדה בגז - מחנה חלמנו

Aug 12, 1941

חלמנו נועד להיות אתר לרצח יהודי גטו לודז'. הקורבנות הראשונים היו יהודים מקהילות האזור.
במחנה היו שלוש משאיות ובכל אחת תא אחורי אטום שבו היתה מערכת של דלתות כפולות. מבחוץ נראו המשאיות כמשאיות תובלה. בתוכן היו התאים מצופים בפלדה מגולוונת וברצפתן היו סורגי עץ. תחת הסורגים היה צינור עם פתחים ובסוף הצינור היה מתקן שדרכו הוזרם הגז לתוך התא. הנהג נעל את הדלתות האחוריות והתניע את המנוע. בתוך 19 דקות מתו הקורבנות מחנק עקב שאיפת גזי המפלט.

ועידת ואנזה

Jan 20, 1942

התקיימה פגישה בווילה ואנזה שבפרברי ברלין כדי לדון באמצעים ובתיאום הבין-משרדי הנחוץ לשם יישומו של "הפתרון הסופי" של הבעיה היהודית. הפגישה נערכה ביוזמתו של ריינהרד היידריך, סגנו של הימלר וראש "המשרד הראשי לבטחון הרייך" , שהוסמך לעצב תכנית שתפתור את "הבעיה היהודית" באופן מוחלט. היידריך זימן את מנהליהן של סוכנויות הממשלה הרבות וחיוניות. מטרת התכנית לא היתה דיון בהחלטה לפתור את "הבעיה היהודית" על ידי רצח של כל היהודים - שכן החלטה זו התקבלה כבר במועד מוקדם יותר - אלא רק לבדוק דרכים ליישם את ההחלטה.

תחילת הגירושים ההמוניים מגטו ורשה לטרבלינקה

Jul 22, 1942

איש לא ידע לאן נלקחים המגורשים. יושב ראש היודנרט בגטו ורשה, אדם צ'רניאקוב, התאבד ביום המחרת כיוון שלא רצה לשתף פעולה עם הגירוש. בשלב הראשון של הגירוש, שנמשך עד סוף יולי, היתה זו חובת המשטרה היהודית לעמוד במכסות הגירוש. כאשר לא התמלאה מכסת הגירוש פשטו גרמנים ועוזריהם על סמטאות הגטו וחטפו אנשים בלא הבחנה. בשלב השני, מ-31 ביולי עד 14 באוגוסט, ניהלו את האקציה הגרמנים ושותפיהם, וגירוש המונים בלא הבחנה הפך לשגרתי. השלב הסופי החל בליל 6 בספטמבר, כאשר כל היהודים בגטו הצטוו להתאסף במספר רחובות.

מרד גטו ורשה

Apr 19, 1943

החיסול הסופי של גטו ורשה החל בערב פסח, 19 באפריל 1943. הגירוש לא בא בהפתעה. הגרמנים ריכזו כוח צבאי לשם ביצועו אך לא ציפו להיכנס לעימות שכלל קרבות רחוב. כוחות גרמניים חמושים הקיפו את הגטו ב-3 לפנות בוקר. היחידה שנכנסה לגטו נתקלה בהתנגדות חמושה ונסוגה. כ-30,000 היהודים שבגטו המרכזי הסתתרו ולא ניתן היה לרכזם לשם גירוש; קרונות הרכבת בנקודת הגירוש נותרו ריקים. המורדים המשיכו בלחימתם גם כאשר ידעו מתחילתה שלא יוכלו לנצח. עוד בטרם תום המלחמה הפך מרד גטו ורשה לסמל של התנגדות יהודית.

הקמתם של ארבעה תאי גזים ומשרפות באושוויץ-בירקנאו

Jun 28, 1943

לאחר שנעשה שימוש בתאי גז מאולתרים שהותקנו בבית חווה, בנו הנאצים ארבעה תאי גזים גדולים וחדשים בבירקנאו והקימו משרפות לידם על מנת לשרוף את הגופות. הבניה התבצעה בין 22 במרס ל-28 ביוני 1943. הנאצים העריכו את יכולת ההריגה של כל תא ב-2,000 אנשים בכל פעם. בשיאן שרפו המשרפות 4,756 איש בפרק זמן של 24 שעות.

גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ-בירקנאו

May 15, 1944

לאחר כיבוש הונגריה בידי הצבא הגרמני, במרס, נקטו הגרמנים צעדים ארגוניים מהירים לשם השמדת יהדות הונגריה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה שטרם נמחתה ברצח עם. בתקופה קצרה, מהגירוש הראשון ב-15 במאי ועד עצירת הגירושים ב-7 ביולי, גורשו 437,000 יהודים לאושוויץ-בירקנאו ורובם נרצחו בתאי הגזים מיד עם הגעתם למחנה. הנותרים בחיים נשלחו לעבודה באושוויץ, בתת-המחנות שלו ובמחנות נאציים רבים אחרים. מתוך יותר מ-800,000 היהודים (כפי שהוגדרו לפי ההגדרות הגזעניות ההונגריות) שחיו בהונגריה רבתי, נרצחו כמעט 570,000.

שחרור אושוויץ

Jan 27, 1945

חיילי הצבא האדום נכנסו למחנה אושוויץ בשעות אחר הצהריים המוקדמות של 27 בינואר ומצאו 600 גופות של אסירים שאותם רצחו הגרמנים שעות ספורות לפני שברחו. במחנה נמצאו גם 7,650 אסירים חיים, חולים ומותשים, ששרדו מכיוון שהגרמנים ברחו בחיפזון ולא הספיקו לצרפם לצעדות המוות. הגרמנים גם לא הספיקו לרוקן או להרוס את מתקני האכסון בהם שמרו את חפצי הקרבנות. כך מצאו הסובייטים 350,000 חליפות גברים, 837,000 בגדי נשים, עשרות אלפי זוגות נעליים, כמעט שמונה טונות של שיער אנושי, ארוז בשקים ומוכן למשלוח.

גרמניה נכנעת לבעלות הברית

May 7, 1945

הפיקוד העליון הגרמני נכנע לבעלות הברית ללא תנאי. נסיון גרמני אחרון לחתום על הסכם כניעה נפרד עם בעלות הברית המערביות נכשל. גנרל אלפרד יודל, שייצג את גרמניה, חתם על כתב הכניעה בחדר המלחמה במטה בעלות הברית בריימס, צרפת. הלוחמה פסקה בשעה 11:01 בבוקר, ב-9 במאי. יומיים לאחר מכן אושררה הכניעה הכללית באופן רשמי בברלין, הפעם – עם הסובייטים, כאשר פילדמרשל וילהלם קייטל חתם על מסמך זהה עבור גנרל גיאורגי ז'וקוב. היה זה סיומה הרשמי של מלחמתה של גרמניה הנאצית בבעלות הברית.