הרקע ההיסטורי להקמת מדינת ישראל

העלייה הראשונה 1903-1882 - ״עליית חובבי ציון״

1882

העלייה הציונית החדשה, שהחלה בשלהי המאה ה-19 ושלימים נודעה כ-״עלייה הראשונה״ הייתה תולדה של מספר גורמים - הזיקה עתיקת היומין לארץ ישראל; שרשרת הפוגרומים בדרום רוסיה (״סופות בנגב״); מעטים שראו בשיבה לא״י הפתרון הלאומי היחיד לבעיית היהודים.
בשנים 1882-1903 עלו כ-250,000 יהודים לא״י. חלק ניכר מאנשי העלייה הראשונה באו ארצה במטרה מוגדרת - לייסד מושבות חקלאיות בא״י. הסתמנה ראשיתו של ישוב עירוני יהודי. בתקופה זו נעשו צעדים ראשונים לביסוס השפה העברית (אליעזר בן יהודה) ונוסד בית הספר העברי הראשון.

הרקע ההיסטורי להקמת מדינת ישראל

Period: 1882 to 1949

https://mfa.gov.il/Jubilee-years-he/Pages/1947-UN-General-Assembly-Resolution-181-The-international-community-says-Yes-to-the-establishment-of-the-State-of-Israel.aspx

העלייה השניה 1914-1904

1904

תקופת השנים שבין 1903-1914, שבה עלו לארץ ישראל כ-35 אלף יהודים, רובם מרוסיה ומפולין. עולים אלה היו מיעוט מבין יהודי מזרח אירופה שהיגרו מארצותיהם בתקופה זו. רובם היו רווקים צעירים שהגיעו ארצה לבדם. בתקופה זו עלו גם יהודים מתימן – חלק מהם עלו ביוזמתם, ואחרים נענו לקריאתו של שמואל יבנאלי.
חלוצי העלייה השניה הניחו תשתית להתיישבות השיתופית והקימו את הקבוצה הראשונה - דגניה. בתקופה זו הוקמה גם העיר העברית הראשונה – תל אביב. השפה העברית חדרה לכל תחומי החיים. בני העלייה השניה הקימו את ארגון ״השומר״.

נוסד עיתון החדשות הערבי ״אל-כרמל״

1908

בשנת 1908 החל לצאת לאור בחיפה העיתון ״אל-כרמל״, שקרא למאבק בעלייה היהודית, וביטא את ראשיתה של הזהות הפלסטינית הנפרדת. מכאן ואילך התפתחה בהדרגה התודעה הלאומית הערבית-פלסטינית, המשולבת עד היום בזהות הערבית הכלל-אזורית.

הצהרת בלפור 2 בנובמבר 1917

Nov 2, 1917

אין לתאר את הקמתה של מדינת ישראל ללא הקשר המיוחד בין התנועה הציונית לבריטניה - קשר שקיבל ביטוי מובהר ב״הצהרת בלפור״ (2 בנובמבר 1917) ובהחלטת חבר הלאומים שהעניק לבריטניה מנדט על ארץ ישראל. שני המסמכים הללו כללו סעיפים פרו ציוניים: הצהרת בלפור ביטאה את יחסה החיובי של בריטניה להקמת בית לאומי לעם היהודי בא״י, והחלטת חבר הלאומים הטילה על בריטניה אחריות למימושה של הצהרת בלפור, אשר נכללה כלשונה בכתב המנדט. בסרטון הבא ניתן למצוא הסבר מעמיק על הצהרת בלפור
https://www.youtube.com/watch?v=v5GNe29V5oQ

מחאות ״האגודות המוסלמיות-נוצריות״ (״הוועידות הפלסטיניות״) 1918-1920

1918

פרסום הצהרת בלפור החריף עוד יותר את חששותיהם של תושבי הארץ הערבים, שראו בהקמת הבית הלאומי היהודי איום על מעמדם בארץ.
בשנית 1920-1918 קמו בערים אחדות ״אגודות מוסלמיות-נוצריות״. הן ערכו הפגנות והגישו למושלים הצבאיים הבריטיים עצומות במחאה על הצהרת בלפור.
״האגודות המוסלמיות-נוצריות״ קיימו שורה של ועידות ארציות, שכונו ״הוועידות הפלסטיניות״, ובחרו ״ועד פועל ערבי-פלסטיני״ בראשות מוסא כאזם אל-חוסייני, ראש עיריית ירושלים בשנית 1918-1920.

העלייה השלישית 1923-1919

1919

רוב העולים עלו ממזרח אירופה. הם היו צעירים רווקים, שעלו אחרי הצהרת בלפור ומסירת המנדט על ארץ ישראל לבריטניה. הם שאפו להקים בארץ חברת מופת שתשלב את רעיון הלאומיות היהודית עם הרעיון של הקמת חברה צודקת ושוויונית. חלקם קיבלו הכשרה לעבודה חקלאית במסגרת תנועת "החלוץ" באירופה. הם הקימו צורות התיישבות שיתופיות – הקיבוץ ומושב העובדים. בתקופה זו הוקמו בארץ מוסדות היישוב: הסתדרות העובדים הכללית, אסיפת הנבחרים, הוועד הלאומי, הרבנות הראשית וארגון ההגנה.

ארגון ״ההגנה״ נוסד

1920

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

פרעות ביישוב היהודי בירושלים

Apr 1, 1920

באפריל 1920 ערכו ערבים המזוהים עם המאבק הפלסטיני פרעות ביישוב היהודי בירושלים.

ועידת סן-רמו

Apr 24, 1920

״ועידת סן-רמו״ הייתה ועידה בינלאומית שנערכה בסן-רמו שבאיטליה מ-19 עד 26 באפריל 1920 בהשתתפות מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, ודנה בחלוקת האימפריה העות'מאנית לשעבר בין המעצמות האירופיות המנצחות. הוועידה אישרה מחדש ובהרחבה את תנאי הסכם סייקס–פיקו בין צרפת לבריטניה לחלוקת האזור, שנחתם ב-16 במאי 1916.
ב-24 באפריל 1920 החליטה הוועידה למסור לבריטניה את השלטון על ארץ ישראל במנדט. הוועידה החליטה לכלול במנדט את הצהרת בלפור ולהטיל על בריטניה, כמעצמה המנדטורית, את האחריות למימוש ההצהרה.

תחילת הממשל האזרחי בארץ ישראל

Jul 1, 1920

ב-1 ביולי 1920 בריטניה לממשל אזרחי בארץ ישראל (בעקבות ועידת סן-רמו) בראשות הנציב העליון הרברט סמואל.
הרבט סמואל ירש את סמכויות השלטון הצבאי.
באופן רשמי חבר הלאומים העניק לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל רק ב-1922.

הפרדת עבר הירדן המזרחי משטח הבית הלאומי היהודי 1921

1921

בימים שבהם ניתנה הצהרת בלפור כלל המונח הגיאוגרפי “ארץ ישראל“ (בנוסח האנגלי: Palestine) את שני עבריהירדן, לרבות השטח שבו נמצאת היום ממלכת ירדן. עקב כך, גם המנדט שניתן לבריטניה כלל הן את הגדה המערבית של נהר הירדן והן את הגדה המזרחית שלו. ואולם, כבר ב-1921 העבירה ממשלת בריטניה את השליטה בפועל בעבר הירדן המזרחי לידי הֶאמיר עבדאללה (מלך ירדן בשנים 1951-1948),בין היתר, כ“פרס“ על תמיכתו בבריטניה במלחמת
העולם הראשונה.האזור כונה עבר הירדן, והוכרז מידכאזור סגור להתיישבות יהודית

תקיפת הישוב היהודי ביפו -מאורעות תרפ״א - מאי 1921

May 1, 1921

מאורעות תרפ"א (כונו גם כפרעות תרפ"א) החלו בכ"ג בניסן ה'תרפ"א (1 במאי 1921) ביפו, והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי רצח, אלימות, אונס, שוד וביזה ביהודים ורכושם על ידי ערבים. במהלך חמשת ימי הפרעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140. לערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים על התוקפים.
בעקבות המהומות, פיטרו הבריטים את אל-חוסייני, ומנו במקומו לראש עיר בן למשפחה מתחרה, אל נשאשיבי. דבר זה גרם לסכסוך קשה בין שתי המשפחות שהנהיגו בתקופת המנדט הבריטי את הערבים הפלסטינים.

הקמת מועצה מוסלמית עליונה בראשות חאג׳ אמין אל-חוסייני

1922

בשנת 1922 הקימו הבריטים מועצה מוסלמית עליונה, שנועדה לטפל במקומות הקדושים לאסלאם, כמו המסגדים בירושלים, ובנכסי ה״וואקף״ (ההקדש) המוסלמי ברחבי הארץ. חאג׳ אמין אל-חוסייני מונה לראש המועצה, והיה למנהיג המוביל בציבור הערבי-פלסטיני. מעמדו התחזק עוד יותר לאחר מותו של מוסא כאזם אל-חוסייני (1934) והתפרקות ״הוועד הפועל״ שהנהיג.

כתב המנדט 1922

Jul 24, 1922

כתב הנדט הוא ייפוי כוח לשלוט בארץ ישראל, שבריטניה קיבלה בשנת 1922 מחבר הלאומים , כחלק משיטה שהייתה נהוגה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כדי להגשים את ההבטחה לאחר הצהרת בלפור להקמת הבית הלאומי של העם היהודי, תוך הכרה בסוכנות היהודית כמוסד המייצג של היהודים ובהבטחת זכויות שוות לכל תושבי הארץ.

בריטניה מסרה שטח מרמת הגולן למנדט הצרפתי על סוריה ב-1923

1923

בשנת 1923 בוצע שינוי טריטוריאלי נוסף בארץ ישראל ע״י המנדט הבריטי, כאשר הוחלפו אדמות באזור רמת הגולן שהיו תחת המנדט הבריטי, כנגד אדמות באזור מטולה שהיו תחת מנדט צרפתי.

העלייה הרביעית 1928-1924

1924

רוב בני עלייה זו עלו לארץ מפולין בעקבות גזרות כלכליות ומשבר כלכלי במדינה. מיעוטם הגיעה מברית המועצות, מליטא, מרומניה מעיראק ומתימן. רובם התיישבו בערים, היו סוחרים ובעלי מלאכה ופיתחו בארץ תעשייה. כמו כן השקיעו בבנייה. מיעוטם פנו להתיישבות על אדמה שנרכשה על ידיהם בהון פרטי, ופיתחו את ענף המטעים והפרדסים במרכז הארץ.

העלייה החמישית 1939-1929

1929

בני העלייה החמישית הגיעו מארצות מזרח ומרכז אירופה. הגורם העיקרי לעלייתם היה התגברות האנטישמיות ועליית היטלר לשלטון . רובם התיישבו בערים וחלקם הקימו את "יישובי המעמד הבינוני" כגון : נהריה. חלק גדול מהם היה בעלי מקצועות חופשיים. חלקם עלו עם רכוש אותו השקיעו במפעלי תעשייה. עלייה זו תרמה לפריחה כלכלית ולשגשוג התרבות בארץ. בתקופה זו הוקמה התזמורת הפילהרמונית, הורחבה האוניברסיטה בירושלים, ועלתה רמת הרפואה. עלייה זו הכפילה את מספר היהודים בארץ ומספרם התקרב ערב מלחמת העולם השנייה לחצי מיליון נפש.

מאורעות תרפ״ט - 1929

Aug 23, 1929

עלייתו של חאג׳ אמין אל-חוסייני הכניסה לפוליטיקה הערבית-פלסטינית ולסכסוך היהודי-ערבי ממד דתי, שקיים עד היום לצד הממד הפוליטי-טריטוריאלי של המאבק על הארץ. הדבר בא לידי ביטוי במאורעות תרפ“ט (1929), שאירעו
בין 23 באוגוסט 1929 (י"ז באב תרפ"ט) ל-29 באוגוסט 1929. במהלך המאורעות נרצחו 133 יהודים, רובם בירושלים ובחברון, וננטשו מספר קהילות ויישובים יהודיים. המאורעות פרצו בעקבות סכסוך על זכויות תפילה של יהודים ליד הכותל המערבי, ונחשבים בעיני רבים לקו פרשת המים או “שנת האפס“ בסכסוך היהודי-ערבי בארץ.

הספר הלבן של פאספילד - הספר הלבן השני 1930

1930

הספר הלבן של פאספילד, המכונה גם הספר הלבן השני, פורסם בחודש אוקטובר 1930 בעקבות מסקנות ועדת שו וועדת סימפסון, שנגעו לגורמים שהובילו למאורעות תרפ"ט (1929). המאורעות האנטי-יהודיים ב-1929 הביאו דווקא למפנה אנטי-ציוני מצד ממשלת בריטניה, והוא השתקף בפרסום “הספר הלבן“* ב-1930. “הספר הלבן“ ביטא נסיגה מההתחייבות כלפי הבית הלאומי היהודי, בדמות קיצוצים במכסת העלייה ופגיעה בהתיישבות היהודית. ואולם, תחת לחץ יהודי גובר נאלצו הבריטים לבטל חלק מן הצעדים המגבילים.

הקמת ארגון אצ״ל

1931

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל -בראשי תיבות: אצ"ל - היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט.
האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון, כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, הסוכנות היהודית ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה.

עליית הנאצים לשלטון ותחילתה של תקופת השואה

Jan 30, 1933

במובן הרחב, תקופת השואה התחילה ב־1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, שעמה החלו רדיפות היהודים במדינה זו. בהגדרתה המצומצמת יותר, תקופת השואה החלה בימי מלחמת העולם השנייה, בקיץ 1939, לאחר הפלישה לפולין ותחילת הגירוש לגטאות. השואה עברה לשלב חדש עם תחילת הרצח ההמוני לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות, במסגרת מבצע ברברוסה ביוני 1941, והיא הסתיימה רק עם שחרור מחנות ההשמדה בידי בעלות הברית, ב־1945.

הציבר הפלסטיני הקים את ״מפלגת ההגנה הלאומית״

1934

בשנת 1934 הוקמה מפלגת ההגנה הלאומית (בערבית: حزب الدفاع الوطني, חִזְב א-דִפָע אל-וַטַנִי). מדובר במפלגה לאומית בציבור הפלסטיני שפעלה בתקופת המנדט בין השנים 1944-1934. המפלגה נוסדה על ידי משפחת נאשאשיבי וערבים נוצרים כהתארגנות הזרם האופוזיציוני ("המעארדיון") לזה של המפלגה הערבית הפלסטינית ("החוסיינים" או "המג'ליסיון").

הוקמה ״המפלגה הערבית פלסטינית״

1935

המפלגה הערבית הפלסטינית (בערבית: الحزب العربي الفلسطيني) הייתה מפלגה לאומית של הזרם המרכזי בציבור הפלסטיני בתקופת המנדט בין השנים 1935–1948. המפלגה נקטה קו תוקפני כנגד הציונות וקו פרגמטי מול הממשל הבריטי שהתבטא במערך הסכמים והבנות. אנשי המפלגה עמדו בראש הוועד הערבי העליון והמועצה המוסלמית העליונה. עקב המרד הערבי הגדול נאסרו רבים מראשיה והוגלו לאיי סיישל.

המרד הערבי - השלב הראשון של המרד, אפריל-אוקטובר 1936

Apr 20, 1936

ב-20 באפריל 1936 פתחו הערבים בשביתה כללית ברחבי הארץ, והיא הפכה עד מהרה למרידה מזוינת ולראשיתה של מלחמת גרילה נגד הבריטים והיהודים. “ועד ערבי עליון“ שהוקם בראשות המופתי, חאג׳ אמין אל-חוסייני, הוכר על ידי
הבריטים וייצג את כל הסיעות הערביות.

הקמת ועדת פִּיל

Aug 1, 1936

המרד הערבי הניע את הממשלה הבריטית להקים באוגוסט 1936 ועדת חקירה מלכותית - “ועדת פִּיל“.
על ועדת פִּיל הוטל לבדוק את הנושאים הבאים:
מדוע פרץ המרד הערבי הגדול.
כיצד ניתן לפתור את הסכסוך הקיים בארץ ישראל בין הערבים ליהודים.
תפקוד ממשל המנדט בארץ ישראל והמחויבות שלו ליהודים ולערבים.

פרסום המלצות ״ועדת פִּיל״ - יולי 1937

Jul 7, 1937

המרד הערבי הניע את הממשלה הבריטית להקים ב-1936 ועדת חקירה מלכותית - “ועדת פִּיל“. הועדה הוסמכה לבדוק את הגורמים למרד ולהמליץ על פתרונות לתיקון המצב. המלצותיה פורסמו ביולי 1937, וכללו הכרה בזכותם של היהודים והערבים לעצמאות בארץ ישראל. אבל הוועדה קבעה גם שאין תוחלת לעצמאות משותפת יהודית-ערבית במדינה אחת. חבריה הציעו לחלק את הארץ בין מדינה יהודית, שתשתרע על כ-17 אחוז בלבד משטחה של ארץ ישראל, לבין מדינה ערבית שתתאחד עם עבר הירדן ותכלול את רוב שטח א״י המערבית. ההנהגה הערבית דחתה את המלצות ועדת פִּיל.

חידוש המרד הערבי - השלב השני של המרד, ספטמבר 1937 - מרץ 1939

Sep 26, 1937

לאחר שההנהגה הערבית דחתה את המלצות ועדת פיל, האלימות התחדשה ב-26 בספטמבר 1937, עם רצח שליחי הכנופיות את איש השלטון הבריטי לואיס אנדרוס, תומך בתוכנית 'הבית הלאומי היהודי', עם התמנותו למושל הגליל. רצח זה ולחץ דעת הקהל בבריטניה אילצו את הממשלה לפעולה תקיפה כלפי הערבים. הבריטים הוציאו בתגובה את הועד הערבי העליון מחוץ לחוק, וחבריו נאסרו והוגלו מן הארץ. המרד דוכא. החל מסתיו 1938 וב-1939 דעך סופית. תוצאותיו היו קשות ביותר מבחינת הערבים - הרוגים רבים, נזק לרכוש, רבים נאסרו, וההנהגה הערבית פוזרה.

הספר הלבן של מקדונלד - הספר הלבן השלישי של 1939

May 17, 1939

לאחר שממשלת בריטניה דחתה בנובמבר 1938 את המלצות הועדה שהיא עצמה מינתה, היא פרסמה ב-17 במאי 1939 את ״הספר הלבן של מקדונלד״ הידוע גם בכיני ״הספר השחור״. ספר זה היה שלישי במספר והוא הגביל את העלייה וההתיישבות היהודית למינימום, ותמך בהקמת מדינה עצמאית דו-לאומית שתוקם תוך 10 שנים. שתי ההנהגות - היהודית וגם הערבית - התנגדו לרעיון, אך בריטניה החלה בהגשמת התכנית.

פרוץ מלחמת העולם השניה והתגברות הרדיפות האנטישמיות באירופה על רקע הכיבוש הנאצי

Sep 1, 1939

ב1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין. המלחמה אפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. באותם ימים, כאשר היהודים ביקשו להימלט מהצורר הנאצי והיו זקוקים לארץ מקלט- דווקא אז ננעלו שערי הארץ בפני עלייה יהודית על רקע מדיניות הספר הלבן השלישי.
לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם והשמדה המונית.

הקמת מחתרת לח״י

1940

לח״י (לחומי חירות ישראל) הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

תכנית בילטמור מאי 1942

May 9, 1942

תוכנית בילטמור היא תוכנית מדינית של ההסתדרות הציונית שהתקבלה בכנס חירום במלון בילטמור שביו-יורק במאי 1942. הייתה זו הפעם הראשונה שכנס ציוני רשמי הציג תוכנית להקמת מדינה יהודית.
על רקע האכזבה מכישלון תוכנית החלוקה קראה התנועה הציונית ב״תוכנית בילטמור״ לדחות את הספר הלבן של 1939 ולהקים בארץ קהילייה יהודית עצמאית במקום משטר המנדט הבריטי.
הישוב היהודי המשיך במקביל במאמצי ההעפלה וההתיישבות בארץ.

המחתרות העבריות התאחדו לתנועת המרי העברי

Oct 1, 1945

לאחר מלחמת העולם השנייה (אוקטובר 1946) הוקמה תנועת המרי העברי במטרה להביא לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית תוך גיוס דעת רוב הקהל העולמית נגד בריטניה. התנועה הייתה ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל. התנועה פעלה מאוקטובר 1945 עד יולי 1946, ותיאמה את פעולות ההתנגדות לשלטון הבריטי.

תכנית מוריסון גריידי

1946

בתום מלחמת העולם השנייה, דווקא משנודעו ממדיה האיומים של השואה, גיבשו הבריטים והאמריקאים תוכנית ששללה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הייזה זאת ״תוכנית מוריסון גריידי״ שפורסמה ב-1946. היא קראה לחלוקת הארץ לארבעה מחוזות בשליטה בריטית - מחוז יהודי קטן ומחוז ערבי גדול, שניהם עם אוטונומיה תרבותית אך ללא עצמאות מדינית ובטחונית.

ליל הגשרים

Jun 16, 1946

בלילה שבין 16 ל- 17 ביוני 1946, בוצעה פעולה מתואמת של הפלמ״ח (הזרוע המגוייסת של ההגנה), במסגרת תנועת המרי העברי, במהלכה הותקפו במקביל 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. הפעולה הנודעת בוצעה במחאה על הגבלת מספר העולים לארץ והסירוב להעניק 100,000 סרטיפיקטים (אשרות העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי).

השבת השחורה

Jun 29, 1946

בעקבות הפעולה הנודעת של תנועת המרי העברי - ״ליל הגשרים״ - פשטו כוחות בריטים (ב"שבת השחורה", ה-29 ביוני 1946) על אתרים ומקומות ישוב בארץ, עצרו רבים ממנהיגי היישוב, חיפשו ומצאו נשק מוסתר.

פיצוץ מלון המלך דוד על ידי ארגון האצ״ל

Jul 22, 1946

ב-22 ביולי 1946 ארגון האצ״ל ביצע פיגוע תופת נגד השלטון הבריטי במהלכו פוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שבו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כתשעים אנשים, רובם ערבים ובריטים, וכן כ-15 יהודים. כ-45 אנשים נפצעו.

שאלת ארץ ישראל הועברה לטיפול האו״ם

1947

היהודים והערבים גם יחד התנגדו לתוכנית. ההנהגה היהודית החלה לפעול בתגובה למדיניות הבריטית העוינת בשלוש חזיתות: העפלה מוגברת, התיישבות מואצת ומאבק צבאי. שלושת הארגונים הצבאיים אף שיתפו פעולה זמן מה במאבק הצבאי נגד הבריטים. החמרת המצב הביטחוני הניעה את בריטניה בשנת 1947 להעביר את שאלת ארץ ישראל לטיפול האו“ם.

ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל

May 14, 1947

ניצחון ציוני מהותי הושג בהצעה שגיבשה ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל (באנגלית: UNSCOP - United Nations Special Committee on Palestine במאי 1947. הועדה המליצה, פה אחד, על סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ורוב חברי הועדה המליצו על חלוקת ארץ ישראל
לשתי מדינות עצמאיות – מדינה יהודית, על 55% מהשטח, ומדינה ערבית כמעט על כל השאר, כאשר ירושלים ובית לחם תחת שלטון בינלאומי בחסות האו“ם; ההצעה הפכה על פיה את המדיניות הבריטית, שהתנגדה לחלוקת ארץ ישראל ולכינון מדינה יהודית ריבונית.

גירוש אוניית המעפילים ״אקסודוס״ - ״יציאת אירופה״ 1947

Jul 18, 1947

ב- 18 ביולי 1947 נתפסה ספינת אוניית המעפילים ״אקסודוס - יציאת אירופה״ על ידי משחתות בריטיות והובאה לנמל חיפה. המעפילים הועברו ל-3 אוניות גירוש ב-18 ביולי והוחזרו לאירופה, לצרפת ומשם לגרמניה.
אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הייתה אוניית מעפילים, שיצאה מנמל סט שלחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,554 נוסעים ניצולי השואה, במטרה להגיע לא״י. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי ארץ ישראל, וגורשו בכוח לצרפת, ומשם למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר.

החלטת האו“ם 181, מיום 29 (כ“ט) בנובמבר 1947

Nov 29, 1947

בכ״ט בנובמבר- 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי.שתי המעצמות הגדולות – ארצות הברית וברית המועצות – תמכו בהחלטה. בריטניה, שנמנעה בהצבעה, הודיעה כי עד 15 במאי 1948 ייסוגו כוחותיה מארץ ישראל, והנציב העליון הבריטי יעזוב באותו יום את הארץ.

פרוץ מלחמת העצמאות - התקופה הראשונה

Nov 30, 1947

מלחמת העצמאות התחוללה בין היישוב היהודי לבין היישוב הערבי בארץ ומדינות הערביות השכנות, והיו בה שתי תקופות עיקריות. התקופה הראשונה החלה עם החלטת עצרת האו“ם על חלוקת ארץ ישראל, והסתיימה עם תום המנדט הבריטי והכרזת המדינה בה׳ באייר תש“ח, 14 במאי 1948. בתקופה זו נאבק היישוב היהודי בערביי ארץ ישראל ובמתנדבים שהגיעו מארצות ערב, כאשר הבריטים עדיין שולטים בארץ באופן רשמי.

הקמת מועצת העם ומינהלת העם

Apr 1, 1948

במהלך מלחמת העצמאות הוקמה מערכת פוליטית. “מועצת העם“ הוקמה כרשות מחוקקת זמנית בחודש מרץ 1948, ו“מינהלת העם“ קמה חודש לאחר מכן כרשות מבצעת זמנית. עם קום המדינה החליפה “מועצת העם“ את שמה ל“מועצת המדינה הזמנית“, והכשירה את הבחירות ל“אסיפה המכוננת“, שנערכו בינואר 1949. “האסיפה המכוננת“ הפכה לכנסת הראשונה, ואילו “מינהלת העם“ שינתה את שמה ל“ממשלה הזמנית“ של מדינת ישראל.

ההכרזה על הקמת מדינת ישראל - הכרזת העצמאות - ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948

May 14, 1948

ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 הכריזה הנהגת היישוב היהודי, בראשות דוד בן-גוריון, על הקמת מדינת ישראל. הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

מלחמת העצמאות - התקופה השניה, פלישת צבאות מדינות ערב

May 15, 1948

ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי.

הקמת צבא הגנה לישראל - צה״ל

May 26, 1948

האספה המכוננת - הכנסת הראשונה

Jan 25, 1949

ב-25 בינואר 1949 נערכו בחירות לאספה המכוננת - הכנסת הראשונה.
הכנסת הראשונה (נקראה בתחילה האספה המכוננת) הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת"[2], המהלך שנוי במחלוקת עד היום.

סיום מלחמת העצמאות והסכמי שביתת נשק

Jul 20, 1949

הלחימה הסתיימה במרץ 1949. סופה הרשמי של המלחמה הגיע בעת חתימת הסכמי שביתת הנשק: בפברואר 1949 עם מצרים, לבנון, ירדן, ולבסוף עם סוריה ביולי 1949. ההסכמים קבעו את גבולותיה של מדינת ישראל שכונו “הקו הירוק“ עד מלחמת ששת הימים ב-1967. גבולות המדינה לא הוכרו רשמית במוסדות בינלאומיים.בהסכמי שביתת הנשק נקבע מנגנון פיקוח על הפסקת האש של משקיפי או"ם, באמצעות ארבע ועדות שביתת נשק מעורבות של נציגי ישראל ונציגי כל אחת מארבע המדינות שחתמו עמה על ההסכמים. הסכמי שביתת הנשק לא הביאו בעקבותיהם הסכמי שלום.