פועלו של הרצל

יום הולדתו של הרצל

Feb 5, 1860

הרצל נולד בעיר פשט (כיום חלק מבודפשט), בירת ממלכת הונגריה שהייתה חלק מקיסרות האוסטרו-הונגרית. בני משפחתו היו מעורים בחברה הכללית.

הרצל נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה

1878

ממונה לכתב העיתון הווינאי "נוֹיֶה פְרַייֶה פְּרֶסֶה" בפריס

1891

הרצל מסקר את משפט דרייפוס

1894

מהלך המשפט וגילויי האנטישמיות שבאו בעקבותיו זעזעו את הרצל ויש היסטוריונים הטוענים כי היו נקודת מפנה ביחסו לבעיה היהודית.

"הרצל מפרסם את הספר "מדינת היהודים

1896

בספר הוא טען כי האנטישמיות מסכנת את היהודים. הרצל הדגיש כי מתן שִוויון אזרחי ליהודים והשתלבות בחברה לא ימנעו את האנטישמיות, וגם התבוללות לא תמנע את האנטישמיות. אפילו הגירה של היהודים לארצות אחרות לא תמנע את האנטישמיות. האנטישמיות תנדוד עם היהודים לאזורים החדשים.
הרצל הדגיש כי שאלת העם היהודי היא בעיה לאומית והיא מחייבת פתרון מדיני: מדינה לעם היהודי. בספר הציע הרצל כי המדינה היהודית תקום בארץ ישראל, המולדת ההיסטורית של העם היהודי. אבל הוא העלה עוד אפשרות: ארגנטינה.

הקונגרס הציוני הראשון

1897

בקונגרס התקבלה תוכנית בזל, והיא הייתה למַצָע (מסמך רשמי של תוכניות ופעולות) של התנועה הציונית. במשפט הפתיחה של תוכנית בזל הוגדרה מטרת התנועה הציונית: "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל מובטח לפי משפט הכלל" התוכנית הגדירה את הפעולות שנדרשות כדי להשיג את המטרה הזאת.
·פעולות בארץ ישראל .
·פעולות בקהילות היהודים בגולה.
·פעולות במדינות העולם.

המגעים עם גרמניה - עם הקייזר (קיסר) הגרמני וילהלם השני

1898

קיסר גרמניה וילהלם השני ביקר באימפריה העות'מאנית והרצל נפגש איתו באיסטנבול בירת האימפריה. הרצל הציג לקיסר את התוכנית שלו ליישב את היהודים בארץ ישראל וביקש כי גרמניה תתמוך בתוכנית. הוא הסביר לקיסר כי גם לגרמניה יהיה רֶוַוח מהתיישבות של יהודים בארץ ישראל: היהודים יעזבו את גרמניה ויגיעו לארץ ישראל, וכתוצאה מכך תופעות האנטישמיּות בגרמניה יצטמצמו, ובארץ ישראל תתחיל להתבסס תרבות גרמנית. הקיסר הבטיח להרצל כי ידבר על התוכנית עם הסולטן העות'מאני. בסופו של דבר, התברר להרצל כי הקיסר אינו תומך בתוכנית

המגעים עם הסולטאן העות'מאני

1901

בשנת 1901 הצליח להיפגש עם הסולטן עבד אל־חמיד השני. הרצל הסביר לסולטן כי אם ייתן ליהודים אישור להתיישב בארץ ישראל, ההתיישבות שלהם תביא לפיתוח הכלכלה בארץ ישראל ובאזור כולו, וכך תתחזק האימפריה שלו. הוא גם הציע כי התנועה הציונית תעזור בתשלום החובות של האימפריה. אבל הסולטן התנגד ליישב את היהודים בארץ ישראל כקבוצה לאומית. הוא הציע להרצל ליישב יהודים בכל מקום באימפריה העות'מאנית כיחידים. הרצל דחה את ההצעה, והמשא־ומתן המדיני עם הסולטן הסתיים בלא תוצאות

המגעים עם בריטניה

1902

קבלת היתר להתיישבות יהודית בקפריסין או באזור אל-עריש שבחצי האי סיני

פוגרום קישינב וזמן לא רב לאחר מכן - המגעים של הרצל עם רוסיה

1903

זמן לא רב לאחר פוגרום קישינב, נפגש הרצל עם שר הּפְנים הרוסי, פֵלֶבֶה. הרצל ביקש ממנו כי ממשלת רוסיה תפנה אל הסולטן ותבקש ממנו לתת ליהודים צ'רטר. עוד הוא ביקש ממנו כי השלטון הרוסי ייתן ליהודים רשות להגר מן המדינה, וגם ירשה לאגודות הציוניות לפעול בגלוי. הרצל הסביר לּפֵלֶבֶה כי יציאת היהודים מהמדינה תתרום לרוסיה. היא תחליש את האנטישמיות במדינה. יציאת היהודים מהמדינה תקטין את ההתנגדות של מדינות באירופה שגינו את מדיניות השלטון כלפי היהודים. הרוסים הביעו תמיכה מסוימת בהרצל, אך לא הייתה פריצת דרך.

אוגנדה

1903

שר המושבות הבריטי, ג'וזף צ'מברליין מעלה הצעה להחכיר לתנועה הציונית חבל ארץ במזרח אפריקה (בין קניה לאוגנדה של ימינו), ושתקום עליו מושבה יהודית עצמאית בחסות בריטית.

הקונגרס הציוני השישי - פולמוס אוגנדה (קונגרס הדמעות / "קונגרס הבוכים")

1903

תוכנית אוגנדה עוררה פולמוס (ויכוח) קשה בין צירי הקונגרס. בסופו של דבר, מתקבלת החלטת פשרה, שלפיה תישלח לאוגנדה משלחת חקר שתבחן אם המקום יכול להתאים להתיישבות המוני יהודים

פטירתו של הרצל

1904

הקונגרס הציוני השביעי

1905

בקונגרס זה, בלי הרצל, החליטה ההסתדרות הציונית לדחות את הצעת אוגנדה ולהדגיש את מקומה של ארץ ישראל כמקום היחיד שהציונות רואה בו פתרון לבעיית הקיום היהודי