-
167 BCE
מרד החשמונאים בבית סלווקוס בהנהגת מתתיהו הכהן
הגזירות של אַנְטִיוֹכוּס הרביעי (אֵפִּיפָנֶס) על היהודים גרמו להתנגדות גדולה בעם ולהתפתחות מרד שבראשו עמד מתתיהו החשמונאי. לאחר מותו של מתתיהו, המשיכו בניו למרוד והצליחו להביא בהדרגה לסיום השלטון הסלווקי ביהודה. בד בבד עם הלחימה, הם הקימו ביהודה שלטון חדש בראשותם. כך התפתחה המדינה החשמונאית שבה ציר זמן זה. -
Period: 167 BCE to 63 BCE
ממלכת מנהיגי בית חשמונאי (167-63 לפנה"ס)
ממלכת החשמונאים הייתה מדינה יהודית עצמאית, שהתקיימה בארך ישראל. מנהיגי בית חשמונאי התמודד עם קשיים רבים, בזמן שניסו לבסס את ממלכת החשמונאים, כממלכה עצמאית. -
166 BCE
מרד החשמונאים בהנהגת יהודה המכבי- בנו של מתתיהו
יהודה המכבי גיבש צבא, צבא של מתנדבים, חדש וחסר ניסיון. ברוב הקרבות ניצחו את הצבא הסלווקי. הישגיו: כיבוש ירושלים ויהודה. לא הצליחו לכבוש את החקרא (החקרא, מצודה של הצבא הסלווקי בירושלים. המצודה הייתה סמל לשלטון ההלניסטי הזר בירושלים). שיחרור בית המקדש וטיהורו. וביטול גזירו ההשמד שהטיל בית סלווקוס על יהודה. שלטון בית חשמונאי מתחזק ומוערך בזירה האזורית, נחתמת ברית עם רומא.
יהודה המכבי, מנהיג צבאי בלבד. כמו אביו מתתיהו, התנגד לתופעת ההתיוונות וההלניזם ביהודה. יהודה המכבי נהרג בקרב מול הצבא הסלווקי. -
163 BCE
יונתן הוופסי - אחיו של יהודה המכבי (160 עד 143 לפנה"ס)
הרחיב את גבולות יהודה, כבש את דרום השומרון וחלקים מעבר הירדן בהרי מואב. אינו מצליח לכבוש את החקרא בירושלים. הצליח להשיג פטור ממס לירושלים. סמל לעצמאות חלקית של יהודה. הצליח לייצב את צבא המורדים לאחר מות יהודה. חידש את הברית עם רומא והצליח לנצל מאבק פנימי בבית סלווקוס לקדם את האינטרס של יהודה. בהתנהלותו גילה יחד אוהד לתרבות ההלנסיטית.
יונתן הוופסי היה מנהיג צבאי ומונה למושל על יהודה - מנהיג מדיני. קבל גם את משרת הכהן הגדול - מנהיג דתי. נרצח בידי אחד המתחרים על כיסא המלוכה בבית סלווקוס -
143 BCE
שמעון התרסי - אח נוסף של יהודה המכבי (143 עד 135 לפנה"ס)
כבש את גזר ויפו, נוצר רצף טריטוריאלי מירושלים ליפו. המשמעות - פתח לים וחיזוק המסחר הבינלאומי. כובש את החקרא ולסלק את הצבא הסלווקי מירושלים, סמל לעצמאות יהודה. חידש את הברית עם רומא וכרת ברית חדשה עם ספרטה. בכך חיזק את מעמדה העצמאי של ממלכת החשמונאים. מגזר גורשו הנוכרים והושבו יהודים במקומם - חיזוק הזהות הלאומית דתית של יהודה. הושפע מהתרבות ההלניסטית וקבע יום חג לכיבוש החקרא. שמעון היה מנהגי צבאי, מדיני ודתי. לאור מעשיו מונה למשרת הכהן הגדול על ידי אסיפת העם. נרצח ע"י יהודי תומכי סלווקוס. -
135 BCE
יוחנן הורקנוס - בנו של שמעון התרסי ונכדו של ממתיהו (135 עד 104 לפנה"ס)
המשך הכיבושים והרחבת גבולות יהודה, כיבוש אדום, הרי מואב, שכם, שומרון בית שאן ועמק יזרעאל. הנהיג צבא שכירים מקצועי, צבא יהודי וצבא נוכרי. יוחנן שאף ליצור טריטוריה יהודית רציפה. הנהיג גיור בכפייה, מי שלא "שמי" גורש, מי שהתנגד גורש, גייר את האדומים. חידש את הברית עם רומא וספרטה. יזם קשרים מדיניים עם אתונה ובית תלמי. אימץ חלק מהתרבות .והערכים ההלניסטים - שם הלניסטי וצבא שכירים
ירש את תפקידיו מאביו שמעון: כהן גדול-מנהיג דתי. מושל- נשיא-מנהיג מדיני וראש הצבא-מנהיג צבאי. -
104 BCE
יהודה אריסטובלוס - בנו של יוחנן הורקנוס (104 עד 103 לפנה"ס)
כבש את הגליל, גייר את היטורים (שבט ערבי שמי דובר ארמית חי בגליל העליון) מאותן סיבות של אביו יוחנן. גידול דמוגרפי של האוכלוסייה היהודית.
מינה את עצמו למלך, גם כהן גדול וגם מפקד הצבא (מנהיג מדיני, צבאי ודתי).
מינה את עצמו למלך, בעל סמכויות בלתי מוגבלות. אימץ שם הלניסטי, ניהל חצר מלכות הלניסטית והעסיק צבא שכירים. -
103 BCE
אלכסנדר ינאי, אחיו של יהודה אריסטובלוס (103 עד 76 לפנה"ס)
הרחיב מאד את גבולות יהודה, כיבושיו מאינטרסים כלכליים. הוסיף שטחים חקלאיים לממלכה, כבש נמלים והתפתח מסחר בינלאומי. בתקופת צבא שכירים חזק ומאומן. הרס את המקדשים האליליים, הנוכרים ברחו מהארץ. הטיל מיסים כבדים על העם. נתק בין העם לצבא. כרת ברית עם הפרתים ולא חידש את הברית עם רומא, רומא התייחסה בחשדנות וראתה בו אויב. המשיך את אחיו כמלך וכהן גדול. מאמץ את סמכויות החקיקה ושיפוט של הסנהדרין. אימץ שם הלניסטי, החזיק סמכויות בלתי מוגבלות, ניהל חצר מלכות הלניסטית והוריש את השלטון לאשתו, שלמציון. -
76 BCE
שלומציון המלכה, אשתו של אלכסנדר ינאי (76 עד 67 לפנה"ס)
ירשה את התואר מלכה לאחר מוות בעלה, אלכסנדר ינאי, במוות טבעי. לא ירשה את תפקיד הכהן הגדול ומפקד הצבא בגלל היותה אשה. תפקידים אלו נמסרו לשני בניה: אריסטובלוס ה-2 כמפקד הצבא והורקנוס ה-2 ככהן גדול.
בימיה לא היו כיבושים והתרחבות משמעותית של הממלכה. תקופתה התאפיינה בשקט ושלום, תקופה של שפע, מסחר ויציבות כלכלית. הכפילה את צבא השכירים, ביצרה וחיזקה את הממלכה.
שלומציון מתה כאשר נודע לה היריבות בין שני בניה על השלטון. מאבקים פנימיים אלו החלישו את יהודה ורומא כובשת את יהודה בשנת 63 לפנה"ס. -
63 BCE
כיבוש יהודה על ידי פומפיוס, מצביא רומי (63 לפנה"ס)
לאחר מות שלומציון המלכה, נלחמים בניה אריסטובלוס ויוחנן הורקנוס על השלטון ביהודה. הרומאים נקראו להתערב בסכסוכים בין האחים ופומפיוס כובש את הארץ, בשנת 63 לפנה"ס. יהודה מאבדת את עצמאותה ונאלצת לוותר על רוב השטחים שכבשה. ביהודה פורצות מרידות של התושבים שאינם משלימים עם הכיבוש הרומי. הרומאים מדכאים את המרידות. רומא מחליטה למנות ביהודה שליט מקומי שיהיה נאמן לרומא וישמור על הסדר. רומא בוחרת בהורדוס, בן למשפחה אדומית שגוירה בכפיה. בשנת 37 לפנה"ס כובש את ירושלים ומתמנה למלך על יהודה בחסות רומא. -
37 BCE
הורדוס - "מלך חסות" על יהודה (67 לפנה"ס עד 4 לפנה"ס)
הורדוס הקפיד על צייתנות לקיסרי רומא והשתלב בסדר העולמי הרומאי. פיתח את התרבות ההלניסטית ואף נטל חלק פעיל בפעולות. הוא בנה קשרים הדוקים עם קובעי המדיניות ברומא, במיוחד עם הקיסר אוגוסטוס. העריץ אותו, לכבודו בנה ערים ומקדשים למשל: סבסטיה וקיסריה,
השתתף בפולחן הקיסר וזכה לקבל את התואר "אוהב הקיסר" ו"אוהב הרומאים". הוא הושיב בערי
אלו חיילים רומאים משוחררים חילק להם קרקעות והראה את הנאמנות שלו לרומא. הוא גם טיפח
יחסי אימון בינו לבין המצביא הרומאי, ונהג להתייעץ עמו ולהתחשב בדעתו בכל עניין. -
4 BCE
שלטון הנציבים הרומאים ביהודה - 4 לפנה"ס
לאחר מותו של הורדוס, בנו הבכור הודיע שישים את כתר המלכות לאחר שיקבל אישור מרומא. לשם כך רצה לגייס לטובתו את תמיכת היהודים: הוא הבטיח שמצבם ישתפר תחת מלכותו. היהודים באו בדרישות: הדחת הכהן הגדול שמונה ע"י הורדוס
והחלפתו בכהן ע"פ כללי התורה, שחרור אסירים פוליטים, הקלה במיסים. ארכילאוס דחה את רוב
הדרישות, לא מיד, כי היה זקוק לתמיכתם. היהודים התנגדו לשלטונו בגלל מדיניותו הקשה כלפיהם ולכן החליט אוגוסטוס, קיסר רומא: בהתאם לצואה האחרונה של הורדוס כי
ארכילאוס ישלוט ברוב הארץ, לא כמלך אלא כמושל בלבד. -
66
פרוץ המרד הגדול ברומאים (66 לספירה)
המרד הגדול החל ב-66 לספירה, הגורמים לו היו אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים ולא יהודים, ייאוש ממותו של מלך יהודה ומתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים נשלחו אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. המרד נכשל, מנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו ונפלו בשבי, הוגלו, נמכרו לעבדות, ומעל הכל בית המקדש השני חרב. -
70
חורבן בית המקדש השני - 70 לספירה
הבית השני נחרב בשנת 70 לספירה בידי טיטוס הרומאי בזמן המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים. חורבן בית המקדש השני וחורבן ירושלים במרד הגדול ברומאים (66-73 לספירה) מסמלים את אבדן העצמאות הלאומית של עם ישראל בארצו ואת ראשיתה של הגלות הארוכה. יום תשעה באב, שבו העלו הרומאים באש את בית המקדש, נקבע כיום אבל וזיכרון לחורבן.