המהפיכה הלאומית היוונית

  • כיבוש יוון על ידי האימפריה העות'מאנית

    כיבוש יוון על ידי האימפריה העות'מאנית
    החל ממאה זו, כמעט כל השטחים המוכרים כיום כיוון המודרנית נכללו באימפריה העות'מאנית.
  • הקמת "אגודת החברים" באודסה, רוסיה

    הקמת "אגודת החברים" באודסה, רוסיה
    בקרב קהילות יווניות ברחבי אירופה קמו עשרות אגודות לטיפוח הלאומיות היוונית, שהמפורסמת והחשובה שבהם הוקמה באודסה, בהובלת אלכסנדר איפסילנטי. אחווה זו הפכה במהרה לארגון הלאומי של היוונים, ומספר חבריה הגיע בשיאו לכ-200,000 חברים.
  • תחילת המרד הלאומי - עממי

    תחילת המרד הלאומי - עממי
    לתאריך תחילת המרד יש מספר גרסאות: 6 במרץ, כאשר אלכסנדר איפסילנטי, מלווה בכמה קצינים יווניים אחרים, חצה את הנהר פרוט ברומניה; ב־23 במרץ כאשר מורדים כבשו את העיר קלמטה בפלופונסוס; ב־25 במרץ 1821 (כיום יום העצמאות של יוון), היום שבו הניף הארכיהגמון האורתודוקסי של פטראס את נס המרד בפלופונסוס. התקוממויות מתואמות תוכננו והחלו בכל רחבי יוון.
  • דיכוי המרד העממי על ידי העות'מאנים

    דיכוי המרד העממי על ידי העות'מאנים
    אף שהמורדים הצליחו להשתלט על חלקים גדולים ביוון ולהרחיב את אחיזתם באזורים נוספים (מקדוניה, כרתים וקפריסין), ואף להשתלט על אתונה, העות'מאנים התאוששו במהרה והגיבו בנחישות ובאכזריות.
    הטורקים, בעזרתו של צי חזק שתגבר אותם ממצרים, החזירו לעצמם בהדרגה
    את שליטתם על יוון, ובשנת 1827 השתלטו בחזרה על אתונה.
    המרד דוכא ואיפסילנטי זנח את חייליו ונמלט לטרנסילבניה ומשם לווינה, שם נכלא לבסוף ומת בבית הכלא.
  • הסכם לונדון 1827

    הסכם לונדון 1827
    בהסכם לונדון, בקיץ 1827, "תיווכו" שלוש המעצמות (אנגליה, צרפת ורוסיה) בין העות'מאנים ליוונים. בפועל, ניסו לכופף את העות'מאנים:
    ההסכם היה מלא סתירות. ההסכם למעשה תבע מהעות'מאנים להפסיק את פעולותיהם הצבאיות ביוון ולהסיג את כוחותיהם ממנה בשלב בו הניצחון היה בהשג ידם. כן, ההסכם ביקש להעניק לממשלת המורדים הכרה דה פקטו, דבר שאף מעצמה לא עשתה קודם לכן. האימפריה העות'מאנית סרבה לקבל את ההסכם וב-29 באוגוסט 1827 דחו העות'מאנים רשמית את תנאי הסכם לונדון.
  • קרב נאבארינו

    קרב נאבארינו
    הצי המשותף של רוסיה, אנגליה וצרפת נצטווה לנקוט צעדים נגד הצי העות'מאני והמצרי.
    באוקטובר 1827 תקף הצי המשותף את הצי המצרי-עות'מאני בנמל נאבארינו ביוון.
    קרב נבארינו היה מפנה דרך בדרכה של יוון לעצמאות.
    קרב נאווארינו היה נקודת המפנה של מלחמת העצמאות היוונית. הוא גרם
    לפגיעה חסרת-תקנה בעוצמה הימית העות'מאנית-מצרית, ושלל מן הסולטאן את האפשרות להשלים את שיעבודה מחדש של יוון.
    בסיום הקרב השאלה כבר לא הייתה אם יוון תהיה עצמאית, אלא מה יהיו גבולות החופש של יוון.
  • ועידת לונדון 1832

    ועידת לונדון 1832
    ועידת לונדון של 1832 הייתה ועידה בינלאומית שהתכנסה כדי להקים ממשלה יציבה ביוון. משא-ומתן שהתנהל במהלך הוועידה בין שלוש המעצמות הגדולות (בריטניה, צרפת ורוסיה) הביא לכך שב-11 במאי 1832 הוכרזה והוכרה רשמית יוון כמדינה עצמאית, כאשר המעצמות קבעו את הנסיך הבווארי אוטו הראשון מוויטלבסאך כמלכה הראשון של יוון המודרנית.
  • גבולות יוון במאה ה-19 וה-20

    גבולות יוון במאה ה-19 וה-20
    במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התקיימה סדרת מלחמות בין היוונים לעות'מאנים. היוונים שאפו להגדיל את שטח מדינתם, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947, בתום מלחמת העולם השנייה.