-
1083
מחלת הטיפוס מתועדת לראשונה
התיעוד הראשון של המחלה מגיע כנראה מספרד משנת 1083, אך יש מחלוקת אם אכן מדובר בטיפוס האפידמי, או בטיפוס הבטן (שהיום מוכר כמחלה שונה).
בתמונה ניתן לראות את העדות לקברי אחים שנמצאו. -
1490
המצור של הספרדים על גרנדה
המחלה מתועדת באופן ברור בעת המצור של הספרדים (הנוצרים) על גרנדה – המעוז האחרון של המוּרים (המוסלמים). הספרדים איבדו במלחמה זו 20 אלף לוחמים. 17 אלף מתוכם מתו מטיפוס. -
1577
"המשפט השחור"
בשנה זו נשפט והורשע במצודת אוקספורד כורך הספרים רולנד ג'נקס על דברי בלע כנגד המלכה ו/או הכנסייה. אפרכסות אזניו "נקטפו", אך הוא המשיך לחיות בלעדיהן עוד כשלושים שנה. אך רבים מהנוכחים במשפטו, השופט, המושבעים והקהל הרב שנהר למשפט חלו בטיפוס, שבו נדבקו כתוצאה ממגע קרוב עם האסירים שהובאו למצודה להשפט. 500-300 איש מתוכם לא שרדו. האירוע, על השלכותיו הקטלניות, מכונה "המשפט השחור". -
כינוי לשם המחלה
השתמשו לראשונה בשם "טיפוס" – מהמילה היוונית שמשמעותה מעושן או מעורפל, בגלל ההזיות וההכרה המעורפלת של החולים, והשם נמצא בשימוש עד היום. -
הגדרת סימני המחלה
הוגדרו בפירוט סימני המחלה ונעשתה הבחנה ברורה לבין מחלת טיפוס הבטן, שנגרמת על ידי חיידקים אחרים. ההדבקה נעשית באמצעות מדביק אנשים באמצעות פרעושים נגועים בחיידק. הפרעושים עצמם נישאים על מכרסמים, בעיקר חולדות. ההדבקה מתרחשת כשהפרשות של פרעוש נגוע חודרות למחזור הדם, למשל כשאדם מגרד פצע פתוח. -
התחלת מיגור המחלה
רק ב-1909 הבחין הבקטריולוג הצרפתי שרל ניקול שחולי הטיפוס מפסיקים להדביק אחרים אם רוחצים אותם ומלבישים אותם בגדים נקיים. הוא הסיק שהמחלה מועברת בידי כיני הגוף, שחיות רק על בני אדם ומטילות את ביציהן בבגדים. -
פיתוח תבחין למחלה
המיקרוביולוג הארצישראלי אריה אוליצקי, פיתח כבר ב-1915 שיטה מעבדתית (תבחין) לאבחון המחלה, שבה מוסיפים לסרום (נסיוב) של חולים החשודים כחולי טיפוס תמצית מורתחת של חיידקי טיפוס. הצימות – הניתן לצפייה במבחנה, בין הנוגדנים שיוצרו בדם החולה לתמצית החיידקים, מאשש שמדובר במחלה ומאפשר לאבחן בוודאות את החולים. חשוב להדגיש שהנוגדנים מופיעים בגוף החולה רק כשבוע עד עשרה ימים לאחר ההדבקה, ויש כמות משמעותית יותר לאחר כ-15 יום. )מכון ויצמן( -
גילוי החיידק כגורם המחלה
ב-1916 גילה הרופא הברזילאי הנריק דרוש-לימה את החיידק גורם המחלה, וקרא לו על שם שותפו למחקר סטניסלאוס פון-פרווזק שמת שנה קודם מן המחלה. גם דרוש-לימה חלה בטיפוס, אך הוא החלים. -
חיסון ראשון למחלה
רודולף וייגל (Weigl), הביולוג הפולני, פיתח את החיסון הראשון לטיפוס ב-1937. במעבדתו החדירו לכינים דם של חולים שהכיל את חיידקי הטיפוס. לאחר חמישה ימים נאספה התכולה ממעי הכינים וטופלה בפורמלין. חיסון ראשוני זה הציל את חייהם של מיליונים, ולמרות שהיו לו תופעות לוואי לא מעטות, ולפעמים אף חמורות, היה כדאי להשתמש בו, שכן המחלה הייתה קטלנית מאד. -
חיסון מרקמת מוח
ב-1939 היה ניסיון ליצור חיסון מרקמת מוח של עכברים נגועים, אך הוא התגלה כלא בטיחותי. במלחמת העולם השנייה הייתה מחלת הטיפוס האפידמי גורם המוות העיקרי
בגטאות ובמחנות הריכוז, אך גם בין הצבאות הלוחמים. אחת הבעיות העיקריות של מערך הרפואה הגרמני הייתה לנסות ולמזער את הנזקים של מחלת הטיפוס לכוחות הלוחמים. בגרמניה לא הייתה מגפת טיפוס ב-25 השנים שקדמו ללחימה, כך שהאוכלוסייה הגרמנית הצעירה שמרבית החיילים נמנו עליה לא הייתה מחוסנת. כתוצאה מכך הצבא הגרמני היה פגיע יותר למחלה יחסית לצבאות אחרים. -
פיתוח חיסון נוסף
חיסון נוסף, שפותח ב-1950, עשה שימוש בזן חדש של החיידק שנוצר במעבדה ותואר תחילה כהצלחה גדולה - עד אשר החלו להופיע סימנים אלימים יותר של המחלה אצל המחוסנים. חיסונים שהופקו מעוברי אפרוחים הוכחו כיעילים, כל עוד המחוסנים קיבלו ריכוז גבוה של החיידק המוחלש. אך לאחר המצאת הפניצילין בשנות ה-40, המרוץ למציאת חיסון דעך בצורה דרמטית. חלק גדול מההדבקות ניתן למנוע על ידי היגיינה פשוטה, ואת מי שנדבק אפשר לרפא היום בקלות וביעילות על ידי תרופות המחסלות את החיידק ובכך גם מונעות הדבקה נוספת. -
טיפול במחלה כיום
אין כיום בשוק חיסון מונע למחלה. הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה היא בנקיטת אמצעי זהירות בסיסיים ובעיקר שמירה על היגיינה. מומלץ להימנע ממעבר באזורים צפופים שההיגיינה בהם ירודה, לרסס נגד כיני הגוף, להתרחץ ולהחליף בגדים באופן תדיר. במקרה של חשד להדבקה נמצא כי טיפול אנטיביוטי קצר יעיל מאוד גם למניעה. המידע במצגת ציר הזמן נלקח מהאתרים ״בלוג של ביולוג״ ואתר מכון דוידסון)
מיסוד ״מכון ויצמן״).