ציר זמן הרצל

נעוריו של הרצל

1860

הרצל:הרצל נולד ב1860 למשפחה מתבוללת שחיה בעיר בודפשט כשהיה ילד הרצל נאלץ לעזוב
את בית סיפרו בגלל ההצקות והאנטישמיות שהייתה בבית סיפרו, ובגיל 18 עבר לוינה ולמד משפטים ועשה
תואר דוקטור אבל בגלל שאף אחד לא רצה עורך דין יהודי אז נאלץ להיות עיתונאי וכותב מחזות.

חיי הנישואין

1886

1886 הכיר הרצל את יוליה בתו של יעקב נשאואר, תעשיין מיליונר, והתאהב
בה,באפריל חזר לווינה ואז כבר היה די מפורסם בחוגים הספרותיים,ב-25 ביוני 1889 נישא הרצל לז'ולי,
הנס, שלא נימול לאחר לידתו. הלידה אינה מקרבת בין בני ה אף זוג והרצל מאיים על ז'ולי במכתב באלימות
גופנית שיפעיל נגדה: "פחדתי שאאבד כליל את השליטה העצמית ואגיב לעינויים שאת מענה אותי במכה
שתפגע בך קשות או תטיל בך מום. תודה לאל שעד כה הצלחתי להתאפק". באוגוסט אותה שנה, נפרד
הרצל מאשתו.

משפט דרייפוס

1894

בשנת 1894 הרצל נכח במשפטו של אלפרד דרייפוס, קצין יהודי מתבולל בצבא
הצרפתי, שהואשם בבגידה על לא עוול בכפו, והזדעזע מההמון הפריסאי שקרא "מוות ליהודים!".
אווירה אנטישמית זו, הוליכה את הרצל לאפיקי מחשבה חדשים הרצל החל להבין שהשאלה
היהודית מחייבת פתרון לאומי ופוליטי.

חלום מדינת היהודית

1896

הרצל החל להבין שהשאלה היהודית מחייבת פתרון לאומי ופוליטי. הוא סבר שרק על ידי הקמת מדינה לעם היהודי, תיפתר מצוקת היהודים ותיעלם האנטישמיות. את חזונו הציוני החדש הוא הציג במלואו בחיבורו "מדינת היהודים" שהתפרסם בפברואר 1896

הקונגרסים הציונים

1897

בשנת 1897 כינס הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל שבשוויץ, שם
הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית והרצל נבחר לנשיאה. בשנה זו הוא גם ייסד את עיתונו
הציוני "דיוולט" בוינה בקונגרס הציוני השישי ב-1903.

המפגש עם הקיסר

1898

הרצל נפגש עם הקיסר הגרמני במהלך המבע שלו לא''י

פרשת אוגנדה:

1903

הביא הרצל לסדר היום את "תוכנית אוגנדה" - הצעה ליישב יהודים באוגנדה. בשל
התנגדות קשה לרעיונו, הועמדה התנועה הציונית בסכנת פילוג, וכדי למנוע את הפיצול הרצל מיהר
להכריז כי הוא העלה את ההצעה כפיתרון זמני בלבד פרשת אוגנדה שברה במידה רבה את רוחו של
הרצל. הוא המשיך אומנם בעשייתו הציונית: נפגש עם מנהיגים בעולם ופעל למען קידום התנועה
הציונית, אך מצב בריאותו התדרדר.

מותו של הרצל

Jul 3, 1904

הרצל לא זכה לראות איך חזונו מתגשם; הוא נפטר ב-3 ביולי 1904 והובא לקבורה
בוינה בלוויה צנועה אך רבת משתתפים לאור בקשתו בצוואתו, לאחר הקמת מדינת ישראל, באוגוסט
1949 הועברו עצמותיו של הרצל לירושלים, ונקברו בהר הרצל הנקרא על שמו.